פסק-דין בתיק ת"א 4076-09

מבוא

1.         התובע, יליד 22.9.77, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 2.5.09. לפניי תביעתו לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         בכתב התביעה נטען, בין היתר ובתמצית, כי התובע נהג את הטרקטורון מ.ר. 24-112-68 אשר היה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת, בחוף ניצנים, ובמהלך הנסיעה ביצע סיבוב, הטרקטורון נטה על צדו, התובע נזרק מהטרקטורון והטרקטורון התהפך ופגע בתובע.

3.         לטענת התובע, בעקבות התאונה היה מאושפז בבית החולים 9 ימים, נמצא שהוא סבל משברים בצלעות וחבלות נוספות בבית החזה ושפשופים בידיים וברגליים ולאחר שחרורו מבית החולים שהה בחופשת מחלה בביתו במשך 3.5 חודשים, תוך שקיבל טיפולי פיזיותרפיה ומשככי כאבים.

4.         אין טענה לנכות בתיק זה. כפי שציין ב"כ התובע בישיבה מיום 6.6.11, המדובר למעשה בתיק פלת"ד ללא נכות, שפיצוי נתבע בגדרו באשר למספר חודשי אי כושר וכאב וסבל.

אי צירוף בעל הטרקטורון כנתבע

5.         הנתבעת טענה בכתב ההגנה, בין היתר, כי כתב התביעה הוגש שלא כדין לאחר שלא צורף אליו גם בעל הרכב המעורב בתאונה ומתיר השימוש בו, שהינו המבוטח על פי תעודת הביטוח שהוצאה על ידי הנתבעת,   שחיובו בפיצוי התובע , הינו תנאי מוקדם לחיובה של הנתבעת בפיצוי. (ר' גם טיעון ב"כ הנתבעת בעמ' 10 שו' 4-3 לפרוטוקול).

6.         ב"כ התובע בסיכומיו ציין באשר לצירוף מתיר השימוש (בעל הטרקטורון) כצד לתיק, כי התנאי כדי לחייב את חב' הביטוח הינו לתבוע את הנהג עצמו, ובענייננו התובע היה הנהג, וכן, כי לפי חוק הפלת"ד, הבעלים אחראי, אבל אין חובה לתבוע אותו, וקיימת יריבות ישירה בין הנהג לבין חב' הביטוח, מעין ביטוח תאונות אישיות (עמ' 10 שו' 18-17 ו- 28-24).

7.         דין טענת הנתבעת להידחות.

8.         סעיף 3 (א)(2) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נ"ח] התש"ל - 1970 קובע:

"פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו היא פוליסה שהוציא מבטח שהיה מורשה בשעת הוצאתה והיא מבטחת את - בעל הרכב הנוהג בו וכל אדם הנוהג בו בהיתר ממנו - מפני נזק גוף שנגרם להם בתאונת דרכים כמשמעותם בחוק."

            עולה אם כן, כי הביטוח של התובע (אשר נהג בטרקטורון בהיתר) הינו ביטוח אישי ואין צורך בצירוף בעל הטרקטורון כנתבע, על מנת לחייב את הנתבעת בפיצויו על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה (ר' א. ריבלין " תאונת הדרכים -תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהד' רביעית, עמ' 421; רע"א 1193/90 מ"י נ' הפול, פ"ד מ"ד (4), 230).

9.         ככל שהנתבעת מבססת טיעונה על ההלכה שנפסקה בע"א 489/79 אליהו חברה לביטוח נ' עזבון ויולט צאיג ז"ל פ"ד ל"ה (2) 123, יש לציין תחילה שלא ניתן אף להתעלם מההלכה המאוחרת שנקבעה בע"א 5623/90 עבד אלטיף נ' אבו נאיף נאג'ם (31.12.90). על כל פנים, הפסיקה התייחסה לצירוף הנהג כבעל דין ובענייננו אנו עסקינן בתביעתו של הנהג ולכן אין צורך בצירופו של בעל הרכב.

            וכך אף נפסק בפרשת ויולט צאיג לעיל, בין היתר, כי:

"המייחד שיטה זו הוא בהבחנה ברורה, הנעשית בין "נזק עצמי" לבין נזק הנגרם על ידי הזולת. כאשר הנוהג מזיק לעצמו, ננקטה שיטה של "ביטוח ישיר", דהיינו, הוטלה חובה לבטח את נזקו של הניזוק... כאשר הנוהג מזיק לזולתו, הושארה על כנה הגישה היסודית, שעמדה בתוקף בטרם הוכח חוק הפיצויים, לפיה זכותו של הניזוק מותנית באחריותו של הנוהג והביטוח בא לכסות אחריות זו ("ביטוח עקיף")..."

דיון והכרעה

10.        בדיון שהתקיים ביום 6.6.11 ציינה ב"כ הנתבעת, כי לא הוגשו תצהירי עדות ותיק מוצגים מטעם הנתבעת והיא תבקש בהמשך להגיש בקשה לענין תעודות עובד ציבור. בהמשך ציינה ב"כ הנתבעת, כי היא אינה מעוניינת לחקור את הרופאים באשר לאי הכושר הארוך שנטען על ידי התובע והיא תודיע לב"כ התובע בתוך 30 ימים אילו עדים היא מעוניינת שיעידו מטעם התובע (עמ' 1 לפרוטוקול).

11.        בהמשך להחלטתי מיום 6.6.11, הרי שלא הוגשה כל בקשה מטעם הנתבעת  להגשת תעודות עובד ציבור או העדת חוקרים מטעמה.

12.        מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית שלו ושל ה"ה דוד ששון ואלירן רובין.